ארגונים רבים תופסים עצמם עובדים בשיטה היררכית. המנהל הוא לפני הכל בעל הסמכות כי בידו לתת את התגמול או העונש לעובדיו. מתוך התפיסה הזו, השפעה מתוך מנהיגות ולא מתוך סמכות, הפכה להיות מעין מותרות ואפילו אגדיל ואומר שנראה שזו מיומנות שהציפיה אליה יחסית נמוכה כיום.
בקצה השני של ציר המנהיגות, ישנם מנהלים, כמו הורים רבים בימינו, מעניקים חופש רב לאנשיהם בלי מספיק סדר וגבולות.
נדמה שמתוך החשיבה הדיכוטומית הזו של "או חופש, או סמכות", המילה דמוקרטיה, נשכחה מעולם המושגים האופציונלים שניתן להשתמש בהם בארגונים.
כאילו מדובר בצבא הגנה לישראל, הרבה פעמים שזרקתי את המילה דמוקרטיה לאוויר כיועצת ארגונית, ענו לי מנהלים "מה זאת אומרת, עבודה זה לא מקום דמוקרטי".
אז בואו נעשה סדר... דמוקרטיה היא לא אנרכיה. היא גם לא חופש מוחלט. דמוקרטיה היא חופש עם סדר וגבולות.
היא מוכחת מחקרית כשיטה האפקטיבית ביותר, כמו במדינה, גם בבית, בבתי ספר וכן בהחלט גם בארגונים.
בחרתי לתמצת 3 עקרונות עיקריים שלה:
קבלת החלטות משותפת: כללים נקבעים באופן משותף ע"י המשתתפים שמושפעים מאותם כללים. אם זה בצוותים קטנים ואם זה בארגון כולו, השטח קובע, כי השטח מכיר הכי טוב מה יעשה את העבודה שלו יותר אפקטיבי.
פתירת בעיות וקונפליקטים באופן מכבד: האחריות על פתירת הבעיות בצוות, היא של אנשי הצוות תוך כבוד הדדי וקבלת דעות שונות.
ביזור סמכויות וחלוקת אחריות ברורה: המנהל לא יכול להיות היחיד שנושא בנטל. נדרש ממנו לתת חופש פעולה ומסירת אחריות על משימות מתחילתן ועד סופן. לצד זה, יש לו תפקיד של הנחיה ובקרה.
שלושת עקרונות אלה, המבוססים על שיטה דמוקרטית, מורידים נטל מהמנהל, מגדילים את ההשפעה שלו ומגבירים את השייכות והתקשורת של עובדים וכתוצאה מכך את האפקטיביות והתוצאות העסקיות של הארגון.
